החלטה בתיק עת"מ 47892-07-11

1.         בפני בקשת חברת איי אס אס אשמורת בע"מ, היא המשיבה מס' 2 בעתירה (להלן: "איי אס") להורות לעותרת ליתן ערובה להוצאות המבקשת במידה והעתירה תידחה. לאחר הגשת הבקשה הצטרפו גם יתר המשיבים לבקשה.

2.         לטענת המבקשת, העותרת נקלעה לקשיים כלכליים ולא יעלה בידה לשאת בהוצאות שיושתו עליה, במידה והעתירה תידחה. לפיכך יש לחייב את העותרת בהפקדת ערובה לתשלום ההוצאות . 

המבקשת מסתמכת בבקשתה על הקשיים שהיו לעותרת לשאת בהוצאות בסך 5,000 ש"ח  שנפסקו לזכות כל אחד מהמשיבים, בהתאם להחלטתי מיום 31.7.11 במסגרת הבקשה למתן צו מניעה, ועל הודעתה של העותרת בהקשר זה כי היא נתונה בקשיים כלכליים. לכך מוסיפה המבקשת את סיכויי ההצלחה הנמוכים של העתירה וזאת בשים לב לכך שהבקשה לצו מניעה זמני נדחתה.

טענות הטכניון

 3.        המשיב מס' 1, מכון טכנולוגי לישראל (להלן: "הטכניון"), אשר הצטרף כאמור לבקשה, מוסיף וטוען כי למיטב ידיעתו, מאז שהעותרת הפסיקה את פעילותה בטכניון היא נעדרת כל מקור הכנסה. עוד טוען הטכניון כי מבדיקה שערך  באמצעות חברה מתמחה בכך, עולה כי העותרת פגעה בזכויות עובדיה בהיקפים משמעותיים ביותר המסתכמים במאות אלפי שקלים. 

לטענת הטכניון בפגישה שקיימו נציגי העותרת עם נציגי הטכניון, מסר נציג העותרת כי היא אינה יכולה לקיים את חיוביה כלפי עובדיה, שכן אין לה מקורות מימון.

עוד טוען הטכניון כי סכום ההוצאות בסך 5,000 ש"ח  שנפסק לזכותו בהחלטת בית משפט מיום 31.7.11, טרם שולם לו. לאחר פניות חוזרות ונשנות נשלח על ידי העותרת שיק מעותד אולם העותרת הודיעה לטכניון כי אל לו להציגו לפירעון מאחר והוא יחולל באי פירעון.

תגובת העותרת

4.         בתגובה לבקשה, טוענת העותרת כי הטכניון הוא זה אשר ביודעין, בכוונת מכוון, בהחזיקו כספים המגיעים לה, גרם לכך שהיא תיקלע לקושי זמני בתזרים מזומנים. העותרת מכחישה את טענת הטכניון כי היא חבה סכומים גדולים לעובדיה והיא כופרת בדו"ח שערך הטכניון בעניין זה.

העותרת טוענת כי היא משלמת את מלוא שכרם של עובדיה כדין ופועלת על מנת לשלם את מלוא פיצויי פיטוריהם. לטענתה, הטכניון מעכב את התשלום האחרון המגיע לה בסך של כ- 116,000 ש"ח וכן ערבות בנקאית שהופקדה על ידה אצל הטכניון בסכום של 50,000 ש"ח. משכך נקלעה העותרת לקשיים זמניים בתזרים המזומנים. לטענתה, מצבה מאוזן, היא ממשיכה את ניהול עסקיה וממשיכה לשווק את שירותיה. העותרת מדגישה כי היא שילמה לשניים מהמשיבים את סכומי ההוצאות שנפסקו לזכותם. לבסוף טוענת העותרת כי סיכויי העתירה גבוהים.

דיון

5.         דין הבקשה להתקבל.

מקור סמכות בית המשפט להטיל על חברה בע"מ להמציא ערובה לתשלום הוצאות הנתבע נקבע בסעיף 353א לחוק החברות תשנ"ט-1999 הקובע כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

טרם דיון אבהיר כי אומנם לשון ההוראה מתייחסת לחיוב בהפקדת ערובה במקרים בהם הוגשה "תביעה" לבית המשפט, אך נדמה כי ההיגיון העומד בבסיס ההוראה והשכל הישר מחייבים את המסקנה כי בכלל "תביעה" תבוא גם עתירה. ראו דעתו של כב' השופט מרזל ב-עת"מ(י-ם) 277/10 רדיו עכשיו נ' מועצת הרשות השנייה (2010):

"הגם שנוסח סעיף זה עוסק ב"תביעה" שהוגשה לבית משפט, נכון הוא בנסיבות המתאימות להחיל הוראה זו גם על עותרת שהיא חברה אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, בייחוד בעתירות כגון דא (שעניינן מכרזים), ובכפוף לתנאים שנקבעו בדין לצורך כך (וראו רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009); וכן ראו בג"ץ 6129/08 רוקח פרמצ'י בע"מ נ' משרד הבריאות (2.9.2008), לעניין החלת סעיף 353א הנזכר, גם על עתירות לבג"ץ). "

6.         ועתה לעצם העניין -

ככלל, בבואנו לבחון חיוב תובע בערובה, יש בראש ובראשונה להתחשב בזכותו הבסיסית של התובע לפנות לערכאות, גם אם הינו חסר אמצעים. נקבע כי אין לחסום מתובע חסר אמצעים את הגישה לערכאות רק בשל עוניו.  ראה בר"ע 544/89 אויקל בע"מ פד"י מד(1) 647 וכן ראה י. זוסמן, סדר דין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, ע"מ 899:

"אין בית המשפט משתמש בשיקול דעתו לחייב תובע במתן ערובה מטעם זה בלבד שהתובע עני ולא יוכל לשלם את הוצאות הנתבע, אם תדחה התביעה".